מנגנון הבמבי (ידוע בז'רגון המשפטי גם כ-Shotgun Clause) נועד על מנת למנוע מצב של "Deadlock" בלתי פתיר – מצב בו העסק אינו מתנהל משום שאין אף שותף המסוגל לכפות על האחר שום החלטה והם אינם מסוגלים להגיע להסכמות.
לפני שתמשיכו לקרוא, הנה דוגמא פשוטה למנגנון במבי קלאסי; מראה עיניים טוב מכל הסבר תיאורטי. זכרו את הדוגמא הזו:
צד א' (להלן "ביבי") וצד ב' (להלן "גנץ") מנהלים עסק (נניח מסעדה) במשותף. ההסכם ביניהם קובע, כי כל פעולה בעסק דורשת הסכמה של שניהם. אלא, שיחסיהם עלו על שרטון, והם אינם מסוגלים להסכים על שום דבר. ולדוגמא: הטבח התפטר, צריך אחד חדש, והם אינם מסוגלים להסכים על זהות הטבח החדש. אם העסק לא ישכור טבח חדש במהירות - העסק לא יוכל לתפקד והוא פשוט ייסגר.
ביבי החליט איפוא לפרק את החבילה, והוא מציע לגנץ לקנות את חלקו בעסק כנגד תשלום של 100 ₪.
גנץ, בתגובה, רשאי לעשות אחד משני אלה: להחליט לקבל את ההצעה, ואז ביבי יקבל את חלק גנץ בעסק וישלם לגנץ 100 ₪; או "להפוך את השולחן" ולקנות את ביבי החוצה בדיוק באותו מחיר.
נשמע לא רע, נכון?
בתיאוריה, ובעולם אידיאלי, המנגנון הזה יחייב את המציע להציע מחיר שקרוב לוולואציה האמיתית של העסק. כלומר, אם כל אחד מגנץ וביבי מחזיק 50% בעסק, וביבי הציע לגנץ 100 ₪, הרי שלדעתו של ביבי העסק שווה 200 ₪.
אם גנץ חושב שהשווי הזה גבוה מדי – הוא ימכור.
אם גנץ חושב שהשווי הזה נמוך מדי – הוא יקנה.
כך, אחד הצדדים יקבל או עסק או כסף, העסק לא יתפרק בשל כשלי הניהול, והצדדים פירקו במהירות וביעילות (ובלי מריבות מיותרות) את החבילה.
כדי למנוע סחבת או משחקי "פיליבסטר" המנגנון הזה ניתן למימוש בתקופה יחסית קצרה (למשל: על גנץ להחליט תוך 15 ימים אם לקנות או למכור), כאשר מקובל גם לקבוע, כי גם חוסר תגובה הוא תגובה (ולמשל, אם גנץ לא מגיב בפרק הזמן הרלוונטי – הוא ייחשב כאילו הסכים להצעה).
לפי הפתרון הזה, ה"פלונטר" ייפתר בכך שאחד הצדדים יהיה מסוגל לכפות על משנהו קיום תהליך שבסופו של יום יביא להיפרדות – שתבוצע על ידי רכישת חלקו של שותף אחד בידי שותף אחר. שותף אחד יציע מחיר והשני יחליט אם לקנות במחיר הזה או למכור בו. בעולם אידיאלי – הצד שירכוש לבסוף את חלקו של הצד השני הוא זה שמעריך את העסק במחיר גבוה יותר.
למנגנון הזה מספר לא קטן של וריאציות, וכן יתרונות – אבל גם חסרונות – ובין היתר, הוא נוטה לטובת מי שיש לו אינפורמציה טובה יותר, הכיס העמוק יותר, לטובת הצד שמסוגל לגייס מימון מהיר ובזול, ומעודד "מארבים" של צד למשנהו.
הוא לא מתאים לכולם, ויהיו מקרים בהם אמליץ ללקוח שלי שלא להסכים למנגנון כזה – תלוי בנסיבות וביחסי הכוח (והכיס) בין הצדדים.
במבי הוא מנגנון למניעת מצב הקרוי Deadlock בין שותפים בניהול עסק. המנגנון נועד לאפשר את יציאת אחד השותפים מבלי לפרק את העסק עצמו ומבלי לקבוע מראש איזה מהשותפים הוא זה שייצא.
כל אחד מכם נתקל בעבר במצב בו יחסים בין שותפים עולים על שרטון; הם לא מסתדרים יותר ולא מסוגלים לעבוד ביחד; במקרה כזה, כל החלטה, ולו הפשוטה ביותר, גוררת מריבות, התדיינויות, ובמקרים הקשים – גם מכתבי עורכי דין ותביעות.
כפי שניתן לשער, במצב של סכסוך קיים, ניהול מו"מ הוא דבר מסובך, יקר ומסורבל, משום שהצדדים איבדו את אמונם זה בזה (מישהו אמר ביבי וגנץ?!).
לכן, הגיוני לקבוע, מראש, כשהצדדים עוד חברים טובים, "כללי משחק" מוסכמים מראש – זאת למקרה של סכסוך שלא יאפשר המשך עבודה משותפת.
קיום של היפרדות מוצלחת הוא אינטרס של כולם. עסק שאינו מתנהל כהלכה בשל סכסוכי שותפים יגווע במהירות, בעוד המנגנון הזה יאפשר לצד אחד לצאת (ולקבל על זה כסף) ולצד השני להישאר בעסק שאותו הוא מעריך מספיק כדי לרכוש את כולו ולהמשיך לתפעל אותו.
כששותפים המעוניינים להקים ולנהל יחדיו עסק מגיעים אלי לצורך הסדרת היחסים ביניהם (וזה לא משנה אם העסק ינוהל בצורה של חברה, שותפות או הסכם שיתוף פעולה), אחת השאלות הראשונות שלי, תמיד, היא "למי המילה האחרונה"?
המענה לשאלה הזו חשוב מאין כמוהו. יש 2 תשובות אפשריות;
הראשונה - שבמקרה של אי הסכמה "המילה האחרונה" נתונה לפלוני אלמוני (בין משום שכך נקבע בהסכם בין הצדדים או בין משום שצד אחד מחזיק ביותר מניות, יחידות שותפות, "מנית הנהלה", "קול שובר שוויון", הזכות למנות דירקטורים רבים יותר וכיו"ב; המנגנון שבעטיו נוצרת הבכורה אינו משנה, התוצאה היא זו שמשנה – הצד שהמילה האחרונה היא שלו יכול, בסופו של יום, לקבוע כיצד יתנהל העסק.
מצב כזה מייצר אתגרים משלו. אם אני מייצג את המיעוט – אדאג להגן עליו בדרכים שונות מפני כוחו העודף של בעל "המילה האחרונה"; אם אני מייצג את בעל הרוב – אדאג לשריין לו חופש פעולה ככל הניתן (ויש פרקטיקה מקובלת ארוכת שנים בעניין). את זה עושים באמצעות מה שקרוי "זכויות וטו" וכן מנגנונים רבים נוספים (ואסביר על כך בעתיד בפוסטים אחרים).
השניה – "לאף אחד. כל ההחלטות מתקבלות בהסכמה".
אם מדובר באפשרות השנייה – החיים גם פשוטים יותר וגם מורכבים יותר – בעת ובעונה אחת.
פשוטים – מכיוון שההסכם פשוט. מכיוון שכל החלטה מתקבלת במשותף, וצד אינו יכול לפעול ללא הסכמה של חברו (או חבריו, תלוי כמה שותפים יש בסיפור), ההסכם עצמו איננו מורכב והוא קצר יחסית.
מורכבים – מאותה סיבה בדיוק. אם אין מנגנון לפתרון סכסוכים שלא באמצעות הסכמה, מה עושים כשלא מסכימים ולא מצליחים לגשר על הפערים? במקרה כזה – גם עסק שיכול היה להיות מוצלח, אינו מנוהל כהלכה, ולבסוף יתמוטט; שני הצדדים יפסידו.
אני נוהג לומר ללקוחות שבחרו באפשרות השנייה, שמדובר בחתונה לכל דבר ועניין. וכמו בנישואים שלא עובדים, גם אהבה גדולה יכולה להפוך במהירות לשנאה גדולה; ולא תמיד זה פשוט להיפרד.
יש כמה מנגנונים לפתרון מצב כזה. אנחנו נדון היום במנגנון הידוע בשמו (האדיוטי לטעמי, אבל זה מה שיש) במבי, תעתיק של ראשי התיבות BMBY – Buy Me Buy You.
זוכרים את הדוגמא מעלה? העקרון לא מסובך.
ההחלטה לפרק את השותפות היא של צד אחד, והוא יכול לקבל אותה באופן חד צדדי, ללא הסכמת הצד השני.
האיזון לחד הצדדיות הזו היא, שלצד השני שמורה החלטה חד צדדית משלו; הוא זה שקובע אם למכור בהתאם למחיר שהוצע או לקנות בהתאם למחיר שמוצע.
פשוט, לא?
לכאורה – מנגנון מצוין.
מה קורה אם גנץ בקשיים כלכליים או בקשיי נזילות וביבי יודע את זה? פרק הזמן שנקבע למנגנון במבי הוא בד"כ קצר (אני מזכיר לכם – המטרה היא לפרק את החבילה מהר כדי שהעסק ייפגע ככל שניתן).
במקרה שלגנץ אין כסף, וביבי יודע את זה, הוא יציע, בכוונה, הצעה במחיר נמוך יותר ממה שהעסק שווה; גם כך גנץ לא יוכל לשלם, ואז ביבי יקבל את חלקו של גנץ בזול.
במקרה כזה – המנגנון למעשה כשל – שכן מטרתו המוצהרת היא שהצד שיקבל את העסק יהיה הצד שחושב שהעסק שווה יותר.
המנגנון הזה בעייתי, אינהרנטית, לבעלי הכיס העמוק פחות, והוא מעודד ניצול מצוקה כלכלית על ידי הצד שקל לו יותר לגייס כסף מהר ובזול; זו הסיבה שבעטיה אני ממליץ ללקוחות חלשים יותר כלכלית שלא להסכים לתניית במבי.
הוא גם מעודד תחבולנות ומארבים של צד למשנהו – ופוגע באמון שהצדדים רוחשים זה לזה – ופגיעה כזו באמון היא לכשעצמה יכולה לדרדר את היחסים יותר ממה שהיו מידרדרים ללא המנגנון.
אה. יש כמה פתרונות מקובלים. אף אחד מהם אינו מושלם (אבל מה כן...)
אבל דחיית סיפוקים זה דבר חשוב.
בפוסט הבא.
הפוסט עניין אתכם? הישארו מעודכנים; ניתן להירשם לרשימת התפוצה של המברג כאן.
אני הכי טוב במה שאני עושה. רוצים שהמברג יחשוב גם למענכם? כתבו לי: eitan@eislaw.co.il;
או בווצאפ - +972-52-5903675.