23 Feb
23Feb


בפוסט זה, העליתי הקלטה של יצירה מוסיקלית מהיפות שהולחנו מאז ומעולם; מיזררה מאי, דאוס (במקור, בעברית, פרק נ"א פסוק ג', תהילים - "חָנֵּנִי אֱלֹהִים כְּחַסְדֶּךָ"). הקשיבו לה לפחות פעם אחת. הפוסט הזה הוא רק תירוץ להעלותה לכאן.

חזרתם? ניגבתם את הדמעות?

אם אתם זוכרים, בפוסט הראשון שהעליתי כאן ושעסק בקניין רוחני, כתבתי שהגנה על קניין רוחני, ובמיוחד, זכויות יוצרים היא עניין חדש למדי; והיא תוצר של טכנולוגיה יותר מכל דבר אחר.

אלא, שלא תמיד הדברים היו כך;

היצירה הזו הולחנה ע"י אליגיירי, ככל הנראה בסביבות 1,630, בתקופתו של האפיפיור אורבנוס ה-8, ושימשה במשך מאות בשנים למטרה אחת בלבד: ביצוע ע"י שתי מקהלות בקאפלה הסיסטינית בתפילות "יום רביעי הקדוש" ו "יום שישי הקדוש" ב"שבוע הקדוש", שהוא השבוע האחרון ב-40 ימי התענית של לפני חג הפסחא - והשבוע האחרון בחיי ישו.

מסופר כי היצירה הזו עוררה רגשות עזים כל כך, והתעלות דתית ורגשית חזקה כל כך, כי השומעים אותה פרצו בבכי; הקשיבו ותבינו.

למה אנחנו מדברים על זה?

במשך כ-150 שנה, אסרה הכנסיה באיסור מוחלט לבצע את היצירה הזו יותר מפעמיים בשנה, במועדים שתוארו לעיל ובקאפלה הסיסטינית; העוברים על האיסור הסתכנו בנידוי מהכנסיה.

ישנו סיפור מפורסם (המגובה בתכתובות ששרדו), וללפיו וולפגנג אמדאוס מוצארט היה הראשון שהצליח להעתיק את היצירה, משמיעה, באמצעות כתיבתה בתווים, - למרות שרבים וטובים לפניו ניסו; ומאז, ולאחר שיפורים נוספים (שהצליחו "להקליט" גם את הקישוטים הסבוכים והמפורסמים שלה, שאפיינו את סגנון תקופת הרנסנס), זו הפכה להיות אחת מיצירות הא-קפלה המפורסמות ביותר, והמבוצעות ביותר, בתולדות האנושות.

הנה: העתקה של יצירה שכזו הייתה קשה ומסובכת כל כך, עד שהצריכה את כל כישוריו ויכולתו של גאון יחיד בדורו, מוצארט, כדי להעתיקה.

ואילו אני – מעתיק אותה למענכם, ומאפשר לכם לשמוע אותה, באמצעות "קופי פייסט" של קישור מיוטיוב.

עכשיו הבנתם למה הגנה על זכויות יוצרים היא תוצר המחוייב על-ידי התקדמות טכנולוגית, לפני הכל?

חג שמח!

הפוסט עניין אתכם? הישארו מעודכנים; ניתן להירשם לרשימת התפוצה של המברג כאן. 

אני הכי טוב במה שאני עושה. רוצים שהמברג יחשוב גם למענכם? כתבו לי: eitan@eislaw.co.il; 

או בווצאפ - +972-52-5903675.