(הכתוב מטה מבוסס על מקרה אמיתי).
המנכ"ל בהה במסך המחשב, ידיו רועדות. מיליון עוקבים. נעלמו. הוא הרגיש כאילו מישהו פרץ למשרד בלילה וגנב נכס ששווה המון כסף. אבל הדלתות לא נפרצו. המנעולים לא נשברו. פשוט - המגיש המפורסם של אחת התכניות המצליחות בערוץ עזב.
ולקח איתו את עמוד הפייסבוק של התכנית.
"תגישו תביעה. מיד." קולו רעד כשהתקשר למחלקה המשפטית.
היועצת המשפטית שלפה את החוזה מהמגירה. דפדפה במהירות. פניה החווירו. "תראה בעצמך," היא הושיטה לו את החוזה. עמוד אחרי עמוד. סעיף אחרי סעיף. שום דבר.
שום דבר על הנכסים הדיגיטליים.
שום דבר על התוכן ברשתות החברתיות.
זיעה קרה כיסתה את מצחו של המנכ"ל. "מה זאת אומרת?" הוא לחש, "הרי השקענו בעמוד הזה המון כסף..."
במשך 20 שנות הקריירה שלי כעו"ד לעסקים, ראיתי את זה קורה שוב ושוב: - מנהלת שיווק שלקחה איתה 50,000 עוקבים באינסטגרם - מתכנת שהעביר קוד קריטי לדרייב הפרטי שלו - מנהל מכירות שייצא את כל רשימת הלקוחות לאקסל ובכל המקרים האלה? החוזה שתק. כמו בסיפור של המנכ"ל ההוא.
ולמי שרוצה את כל הסיפור בקצר, יש לנו סרטון ממש כאן.
בשנת 2007, הייתה תכנית מפורסמת בערו. 10, בשם "הצינור". גיא לרר היה המנחה.
באותם שנים קפצה לחיינו תופעה שנקראת "פייסבוק". אף אחד לא ידע אז מה זו רשת חברתית. כל הסיפור היה חדש.
אז פתחו עמוד פייסבוק לתכנית. מי בדיוק פתח? אף אחד לא זוכר, ואף אחד גם לא ממש שם לב - אלא שב-2016 היו לעמוד הזה כבר מליון עוקבים. 1,000,000.
לרר הועסק בשנים האלה כעובד של ערוץ 10. כשהוא התפטר - הוא פשוט לקח איתו את העמוד.
לתכנית קוראים "הצינור", לעמוד קוראים באותו שם... העמוד של ערוץ 10, נכון? טוב, לא נכון.
זה לא שלא היה הסכם עבודה. היה. אבל הוא לא הזכיר במילה שום דבר על עמוד פייסבוק. ובית הדין לעבודה קבע שהעמוד הולך עם גיא לרר.
אתם יודעים - פעם היה מאד ברור, מה של מי. העובד היה מביא את עצמו (ואולי סנדביץ'), והמעביד - את כל השאר. את המשרד, את הציוד, את הכסאות.
היום זה כבר לא עובד ככה. עובדים רבים עובדים מהבית, לפעמים על מחשב שלהם ולפעמים עם ציוד משלהם. הגבול בין מה עבודה למה לא ממשיך ומיטשטש.
חשוב שתדעו: הכלי היחיד - היחיד - שיש לעסק להגן על רכושו - כולל קניין רוחני בעמודי רשתות חברתיות - זה הסכמים. ובמקרה הזה הסכם עבודה. יש לכם פרילנסרים שעובדים על הרשתות החברתיות שלכם? אם אין הסכם, שם זה אפילו גרוע יותר.
וכל זה למה?
החדשות הרעות: אם אין הסכם - זה לא אומר שאין שום דבר. יש ויש - חוקים, תקנות, פסיקה... ולפחות חלק גדול מהם, קובע כללים שלא טובים ולא נוחים לכם.
החדשות הטובות? אלה לא כללים שחקוקים באבן, ואת רובם אפשר לשנות בהסכם מסודר. אבל בשביל זה, צריך להכיר את כל החוקים שחלים (יש הרבה. מחוק החוזים, ועד חוק זכות יוצרים וחוק חוזה קבלנות...), ואת כל התקנות, ואת כל הפסיקה.
למה זה חדשות טובות? כי אני מכיר את כל אלה. אז אם גם אתם רוצים להגן על הרכוש שלכם - שצברתם בעמל, יזע, דמעות ועשר אצבעות - דברו עמי, ואני אעשה את כל השאר.
רוצים לפנות אלי? ניתן כאן.
שלכם בנאמנות,
איתן שמיר, עו"ד אסטרטגי לעסקים